החלטה בתיק ה"פ 52304-11-10

לפני בקשה למתן צו מניעה זמני האוסר על המשיבים מלבצע כל דיספוזיציה בבית צמוד קרקע הבנוי על חלקה 109 בגוש 6578 והמצוי ברח' בן יהודה 17, רעננה (להלן: " הבית").

הבקשה ונסיבותיה

1.         המבקש 1 (להלן: " מוסברג") הינו אלמן קשיש. המבקש 2 הוא חתנו והמבקשים 3 ו-4 הינם נכדיו.

2.         המשיבה 1 (שתיקרא להלן: " המשיבה" או " שלי") הינה גרושתו של המשיב 2 (שייקרא להלן: " שרון") ואחותו של המשיב 3 (להלן: " הרמן").

            שלי, הינה הבעלים הרשום של הבית למן יום 22/7/09. בתאריך 15/2/10 נרשמה על הבית משכנתא, על סך 4,690,000 ש"ח, לטובת הרמן (להלן: " המשכנתא").

3א.       מהבקשה וצרופותיה עולה כי בתאריך 6/8/07 התקשר מוסברג עם שרון בהסכם (להלן: " ההסכם") לרכש מניות בחברת מרכשיא בע"מ (להלן: " החברה") שהינה בבעלות שרון ואחד בשם אייל אלמקייס (להלן: " אלמקייס").

            במסגרתו של ההסכם שילם מוסברג לשרון סך של 330,000 ש"ח תמורת הקצאת מניות המהוות 11% מההון המונפק של החברה. על פי הוראות ההסכם זכאי היה מוסברג לקבלת דיבידנד חודשי מרווחי החברה. עוד הוסכם בין הצדדים על העסקתו של המבקש 2, תמורת תשלום שכר מהחברה.

 ב.        על בסיס מצג שהוצג על ידי שרון בדבר רווחים צפויים של החברה, שוכנע מוסברג לרכוש מניות נוספות בחברה, זאת חרף אי קיום חלקן הארי של  התחייבויות שרון על פי ההסכם.

            בחודש פברואר 2008 רכש מוסברג 4% ממניות החברה תמורת תשלום סך של 121,090 ש"ח. במועד האמור רכשו המבקשים 3 + 4, בחלקים שווים בינותם, 8% ממניות החברה תמורת תשלום סך 242,181 ש"ח.

            תנאי רכישת המניות על ידי המבקשים 3 ו-4 ותנאי העסקתו של המבקש 2 בחברה, עוגנו ב-3 הסכמים נפרדים שנחתמו בין האחרונים לבין החברה, שרון ואלמקייס.

            השקעותיהם של המבקשים בחברה הסתכמו בסך כולל של 700,000 ש"ח.

 ג.         משנתברר למבקשים כי הולכו שולל על ידי שרון ואלמקייס ולנוכח ההפרות הבוטות של ההסכמים עליהם חתמו האחרונים עם כל אחד מהמבקשים - הגישו האחרונים תובענה בבית משפט השלום בראשון לציון (ת.א. 2130/08) לחייב את החברה, שרון ואלמקייס לשלם להם סך של 1,009,704 ש"ח.

            בהחלטה מיום 22/10/08 עוכבו ההליכים בתביעה וזו הועברה לבוררות במוסד לבוררות עסקית.

 ד.        בפסק הבוררות מיום 26/10/09 שניתן על ידי כב' השופטת (בדימוס) נאוה אפל דנון, חוייבו החברה, שרון ואלמקייס - יחד ולחוד - להשיב למבקשים סך של 800,000 ש"ח (בקירוב) בתוספת ריבית והצמדה מיום תשלומם על ידי המבקשים ועד לתשלומם בפועל. כן חוייבו האחרונים לשלם למבקשים פיצויים בגין עוגמת נפש בסך כולל של 110,000 ש"ח והוצאות הבוררות ושכר טרחת עורך דין בסך 150,000 ש"ח (להלן: " פסק הבוררות").

            בתאריך 15/8/10 ניתן על ידי בית משפט זה (כב' השופט י. פרגו) פסק דין הדוחה את הבקשה לביטולו של פסק הבוררות (הפ"ב 780-12-09), וכפועל יוצא אושר פסק הבוררות כמבוקש על ידי המבקשים (הפ"ב 5002-11-09) וניתן לו תוקף של פסק דין.

4.         בתובענה מושאת הבקשה עתרו המבקשים למתן פסק דין המצהיר כי מחצית מהזכויות בבית המגורים הינן בבעלות שרון וכן להורות על רישומו ככזה בלישכת רישום המקרקעין. כן עתרו המבקשים להצהיר כי המשכנתא שנרשמה על שם הרמן בטלה היא - ככול שהיא מתייחסת לחלקו של שרון (1/2) בזכויות הבעלות בבית.

5.         בד בבד עם הגשת התובענה הוגשה על ידי המבקשים הבקשה דנן. בהחלטה מיום 1/12/10 ניתן על ידי צו מניעה ארעי, במעמד צד אחד, זאת עד למתן החלטה אחרת. הבקשה נקבעה לדיון במעמד הצדדים ליום 14/12/10. במועד הדיון נעשה ניסיון להביא הצדדים לידי הסדר אשר ייתר שמיעת הבקשה. משזה לא צלח נקבעה הבקשה לשמיעה לגופה ליום 21/3/11. בתום הדיון הוריתי על שמיעת סיכומים בעל-פה ואלה הורצו ביום 31/5/11.

עיקרי טענות הצדדים

6.         לטענת המבקשים, הגם שהבית רשום בלישכת רישום המקרקעין על שם המשיבה לבדה, הרי שלמעשה שייך הוא לשרון ושלי בחלקים שווים בינותם, שכן זה נרכש על ידם יחדיו למטרת השקעה, על מנת למוכרו - ברווח ניכר - לאחר שיפוצו.